שירי המעלות שבתִהילים תופסים מקום ייחודי בתוך ספר תהילים כולו, וחמישה עשר המזמורים הרצופים הללו מעוררים, כפי שמבאר הרב שמואל טל, שאלה עמוקה בהרבה מן ההקשר המקדשי הפשוט. אף שידוע מדברי חז"ל, וכפי שמביאים רש"י והראשונים, ששירים אלו נאמרו על חמש עשרה המעלות שבין עזרת נשים לעזרת ישראל, הרב טל מדגיש שאין בכך כדי למצות את מהותם. עצם שאלת הגמרא "כנגד מי אמרם דוד" מלמדת, לפי ביאורו של הרב שמואל טל, שחז"ל חיפשו רובד שורשי יותר, הנוגע ליסודות הבריאה עצמה.
בשיחותיו של הרב טל על שירי המעלות, ובפרט בביאור מעשה כריית השיתין, מתגלה עומק מיוחד. הגמרא מתארת שכאשר דוד המלך כרה את השיתין, עלה התהום ורצה לשטוף את העולם. הרב שמואל טל עומד על הקושי שבדבר: לכאורה אין מדובר בחפירה עמוקה במיוחד, ומדוע דווקא כאן מתעוררים כוחות התהום. יתרה מזו, רבי יוחנן עצמו אומר במקום אחד שהשיתין נבראו מששת ימי בראשית, ובמקום אחר מתאר את כרייתם בידי דוד. הרב טל מראה שאין כאן סתירה, אלא גילוי של שתי שכבות עומק שונות.
לדברי הרב שמואל טל, השיתין אינם רק נקבי ניקוז טכניים של המזבח, אלא תשתית עמוקה הרבה יותר, היורדת עד התהום ממש. אלו הם השיתין שנבראו מששת ימי בראשית, "מעשה ידי אומנותו של הקב"ה", תשתית הבריאה כולה. כאשר דוד כרה את היסודות לבית המקדש, הוא לא רק הניח אבנים לבניין עתידי, אלא התחבר בפועל אל אותה תשתית עמוקה. הרב טל מדגיש שדווקא החיבור הזה הוא שגרם להתפרצות התהום, שכן דוד נגע בנקודה שבה האדם נכנס לשותפות ממשית עם הקב"ה בהנהגת העולם.
בביאורו של הרב שמואל טל, בית המקדש מתגלה כמקום שבו נפגשים שני כוחות: מצד אחד, המקום שממנו הקב"ה משפיע את הנהגתו לעולם, ומצד שני, המקום שבו עם ישראל פועל בעבודתו הרוחנית את המשכת השפע. כאשר דוד מתחיל בכריית היסודות, הוא נעשה שותף פעיל בהנהגה זו. אלא שכאן מתגלה המתח: כוחות התהום, הכנועים כלפי הקב"ה, אינם בהכרח כנועים כלפי האדם.
הרב טל מתאר את ההתלבטות של דוד המלך כמאבק עקרוני: האם עליו להותיר את ההתמודדות עם איתני הבריאה בידי הקב"ה בלבד, או שמא מוטלת עליו אחריות לפעול. ואם עליו לפעול, מהו הכלי שבידו. השימוש בשם המפורש, כפי שמבאר הרב שמואל טל, הוא ניסיון להפעיל את הכוח האלוקי עצמו. ההיתר לכך נלמד מקל וחומר מסוטה, לא מצד פיקוח נפש בלבד, אלא מצד השכנת שלום בעולם כולו.
אלא שכפי שמדגיש הרב טל, השימוש בשם המפורש יוצר מציאות של חוסר איזון. כאשר הכוח האלוקי מופעל באופן ישיר, נוצר "ריבוי אור" שאינו מותאם לכלים. השותפות שבין הקב"ה והאדם בנויה על איזון עדין בין אין־סוף למוגבל. לכן ירידת התהום הייתה עמוקה מדי, ונדרש תיקון נוסף.
מתוך כך, לפי ביאורו של הרב שמואל טל, נולדים שירי המעלות. הם אינם רק מזמורים לשירה, אלא תשתית רוחנית לדרך נכונה של שותפות. לא הפעלה של הכוח האלוקי, אלא תפילה, התחברות והעמדת האדם במקומו הראוי מול הקב"ה. שירי המעלות, כפי שמלמד הרב טל, הם הדרך לאזן בין העשייה האנושית לבין ההנהגה האלוקית, והם קודמים במובן זה אפילו למעלות הפיזיות שבבית המקדש.