יש פסוקים שמרגישים כאילו נכתבו ממש על התקופה שבה אנו חיים. “רֹאשׁ דְּבָרְךָ אֱמֶת, וּלְעוֹלָם כָּל מִשְׁפַּט צִדְקֶךָ” (תהילים קיט). הרב שמואל טל מרבה לעמוד על הפסוק הזה ומסביר שהוא נוגע בשורש הבלבול של דורנו – דור שמחפש אמת, אך מתקשה לדעת היכן היא נמצאת.
בעולם המודרני האמת הפכה למשהו שמוכרע על פי ההווה. מה שנשמע מתקדם, עדכני וחדשני – נתפס כנכון. מה שנראה ישן או עתיק – נדחק הצידה כלא רלוונטי. הרב טל מדגיש שהפסוק הזה בא לערער על ההנחה הזו מן היסוד: האמת אינה תולדה של רוח הזמן, אלא דבר שמתחיל מהראשית, מן המקור האלוקי.
המלבי״ם מסביר שהתורה שונה מהותית מהחכמה האנושית. החכמה האנושית מתחילה בהשערות, בסברות ובחקירות, שלעיתים מובילות אל האמת ולעיתים אינן מגיעות אליה כלל. לעומתה, התורה הקדושה פותחת מהאמת עצמה – “בראשית ברא אלוקים”. הרב שמואל טל מסביר שאין זו רק הבחנה לימודית, אלא דרך חיים: מי שמתחיל מהאמת האלוקית, אינו נזקק להמציא אמת חדשה בכל דור, אלא מעמיק שוב ושוב באותה אמת נצחית.
הרב טל חוזר ומדגיש שכאשר בני אדם בונים אמת על פי מה שמקובל כעת, הם נאלצים להחליף גרסאות חדשות לבקרים. לעומת זאת, אמת שנבנית על דבר ה’ אינה משתנה, אלא הולכת ומתבררת ומתעמקת ככל שחולף הזמן.
בהקשר זה מצביע הרב שמואל טל על תרבות המערב, שבה מי ששובר מוסכמות נחשב חכם ומתקדם. גם אלו המכונים “שמרנים”, לדבריו של הרב טל, לא תמיד נאחזים בעבר מתוך הכרה באמת שבו, אלא משיקולים תועלתניים – כדי לשמור על יציבות חברתית. בשני המקרים, ההווה הוא המדד הקובע, ולא המקור.
בעולם הדתי־נוצרי עצמו הולכת וגוברת ההכרה בעיוותי העבר, ולכן אין יכולת אמיתית להישען עליו. במקום זאת נוצרת “דת מתעדכנת”, המותאמת לרוח הזמן. הרב שמואל טל מנסח זאת בחדות: כאשר מוחקים את המקור, נשארים רק עם עריכה אנושית, וכשאין מקור – אין אמת יציבה.
ביהדות, לעומת זאת, מקור האמת הוא דווקא הקדום. כתבי הקודש הם יסוד האמת המוחלטת. אמנם התורה שבעל פה מתחדשת, אך תפקידה אינו להחליף את הישן, אלא לחשוף את עומקו. הרב טל מדגיש שוב ושוב שחידושים אינם יצירת אמת חדשה, אלא גילוי של אמת עתיקה ונצחית.
העולם אומר שהאמת מתעדכנת. הרב שמואל טל מזכיר: האדם מתעדכן – האמת לא. זו משמעותו העמוקה של הפסוק “ראש דברך אמת”, וזו גם הקריאה ליהודי בדור מבולבל: לא לחפש אמת אצל מי שמחליף אותה בכל עונה, אלא להיאחז בתורה שעומדת לעולם.