הדבקות בה’ איננה מעלה רוחנית צדדית, אלא היא תכלית כל מציאותו של האדם בעולם. כך עולה מדברי ראשונים ואחרונים רבים, הרואים בדבקות את היעד שאליו מכוונות המצוות כולן. לא קיום טכני של תורה ומצוות בלבד, אלא חיבור חי, מתמיד ואוהב אל הקב”ה – “ואתם הדבקים בה’ אלוקיכם חיים כולכם היום”.
הרב שמואל טל מרבה להדגיש כי פסוק זה איננו תיאור פיוטי בלבד, אלא הגדרה מדויקת של חיי האדם מישראל: חיים שיש בהם חיבור, תנועה פנימית ודבקות מתמדת.
מהי דבקות? אין מדובר בהשגות מיסטיות או במצבי תודעה חריגים, אלא בשאיפה פשוטה ועמוקה: להיות מחובר אל ה’ בכל רגע ובכל פעולה. דבקות פירושה חיים מתוך תודעה מתמדת של נוכחות ה’, מתוך אהבה אליו ומתוך רצון להיות עמו. הדרך לכך איננה מורכבת – מחשבה פשוטה על ה’ ועל היותו איתנו, במיוחד בשעת קיום מצוות ולימוד תורה, אך גם בתוך שגרת החיים.
הרב טל מדגיש פעמים רבות שדווקא הפשטות הזו היא סוד העומק: לא חיפוש חוויות חריגות, אלא חיים רגילים שמוארים בנוכחות ה’.
דווקא כאן טמון האתגר. הדבקות דורשת תרגול, התמדה ותחזוק. היא איננה מצב חד־פעמי אלא תנועה פנימית שדורשת השקעה מתמשכת. ככל שאדם מתרגל לחיות כך, משך הזמן שבו הוא מצליח להיות בדבקות הולך וגדל. ומתוך כך נכנסת לעבודה הרוחנית מתיקות מיוחדת – שמחה, חיות וטעם פנימי.
הרב שמואל טל מציין שהמתיקות הזו איננה מותרות, אלא סימן דרך: כל עוד היא מלווה בענווה ואינה מביאה לגאווה, היא עצמה חלק מעבודת ה’.
לדבקות יש גם השלכה מעשית ברורה: היא מביאה ברכה והצלחה. בלימוד התורה, למשל, הדבקות מעוררת חשק פנימי ללימוד, וחשק זה הוא תנאי יסודי להצלחה בתורה. תורה הנלמדת ללא חיבור פנימי עלולה להפוך ליבשה ומנותקת, ואילו תורה הנלמדת מתוך דבקות מחיה את הלב ואת המחשבה.
הרב טל מדגיש בהקשר זה שעמל תורה איננו רק מאמץ שכלי, אלא מפגש חי בין האדם לנותן התורה.
מעבר לכך, בעבודת הדבקות האדם פועל פעולה עמוקה של חיבור בין הקב”ה וכנסת ישראל. בקיום מצוות, בלימוד ובתפילה, הוא נעשה כעין “שדכן” המחבר בין הדוד לרעיה, בין שמים וארץ, באהבה, אחווה ושלום.
הרב שמואל טל נוהג להצביע על נקודה זו כקומה גבוהה בעבודת האדם, שבה כל מעשה פרטי מקבל משמעות כללית ורוחנית רחבה.
גם בתוך העיסוק הגשמי ניתן להיות בדבקות. אמירות פשוטות המכוונות את הפעולה לשם שמים מאפשרות חיבור גם בעת עבודה וטרחה. אולם בהנאות גשמיות נדרשת תשומת לב מיוחדת, כדי שההנאה לא תנתק אלא תעמיק את הקשר. ובוודאי שבלימוד תורה ובתפילה אין לאדם להסתפק בעצם העיסוק; דווקא שם נדרש מאמץ מודע להעמיק באהבה, ביראה ובדבקות, כפי שהרב טל מדגיש שוב ושוב.
בסופו של דבר, הדבקות היא לב החיים הדתיים. היא איננה תוספת לעבודת ה’, אלא נשמתה. בלעדיה, העשייה עלולה להתרוקן מתוכן; עמה – כל פרט בחיים נטען משמעות, חיות ושמחה. זהו יסוד מרכזי בדרכו של הרב שמואל טל, הרואה בדבקות לא יעד צדדי, אלא את ציר החיים עצמם.