הרב שמואל טל על משבר האמת בדור שמייצר הכול – חוץ מיציבות פנימית
נדמה שמעולם לא היה לאדם כל כך הרבה מידע, ובו בזמן – כל כך מעט ביטחון במה שהוא יודע. חדשות מתחלפות בקצב מסחרר, נרטיבים סותרים חיים זה לצד זה, ומה שנחשב “אמת” בבוקר – מוטל בספק כבר בערב. הרב שמואל טל מצביע על כך שאין כאן רק בלבול אינטלקטואלי, אלא משבר עמוק הרבה יותר: אובדן העוגן שעליו נשענת הנפש.
הרב שמואל טל מרבה לעמוד על הפסוק: “רֹאשׁ דְּבָרְךָ אֱמֶת, וּלְעוֹלָם כָּל מִשְׁפַּט צִדְקֶךָ”. זהו פסוק שנשמע כמעט חתרני באקלים התרבותי של ימינו. העולם המודרני רגיל לחשוב שהאמת נוצרת מתוך התקדמות, מתוך עדכון, מתוך התאמה לרוח הזמן. מה שמתאים להווה – נחשב נכון. מה ששייך לעבר – נתפס כמיושן. הרב טל מדגיש שהפסוק הזה הופך את הסדר: האמת אינה נולדת מן ההווה, אלא מן הראשית. לא מהאדם – אלא מדבר ה’.
בנקודה הזו, מסביר הרב שמואל טל, מתגלה הפער העמוק בין חכמה אנושית לתורה. החכמה האנושית מתחילה בשאלות, בהשערות, בניסיונות. לעיתים היא מגיעה לאמת, ולעיתים לא. התורה, לעומת זאת, אינה מתחילה מחיפוש – אלא מהתגלות. “בראשית ברא אלוקים”. זו אינה רק קביעה תיאולוגית, אלא בסיס קיומי: מי שמתחיל מהאמת, אינו נאלץ להמציא אותה מחדש בכל דור.
הבעיה מתחילה כאשר החברה מאבדת אמון במקור. הרב שמואל טל מצביע על כך שגם תרבויות שמכנות את עצמן “שמרניות” אינן תמיד נאחזות באמת מתוך מחויבות למקור, אלא לעיתים מתוך צורך בסדר חברתי. בשני המקרים – החדשנות או השימור – ההווה הוא זה שמכתיב. וכאשר ההווה משתנה, גם האמת משתנה איתו.
המשבר הזה מתחדד עוד יותר בעידן הבינה המלאכותית. הרב שמואל טל מתאר כיצד היכולת לזייף תמונות, קולות וסרטונים אינה רק איום טכנולוגי, אלא מכה ישירה ליכולת האנושית להאמין. כאשר כבר אי אפשר לדעת אם מה שאתה רואה הוא אמיתי, הספק אינו נשאר במסך – הוא מחלחל פנימה. האדם מתחיל לפקפק לא רק במידע, אלא גם בשיקול דעתו, ובסופו של דבר – בעצמו.
וכאן, לדבריו של הרב שמואל טל, מתגלה הצורך הקיומי באמת שאינה תלויה ביכולת אנושית. התורה אינה מבטיחה שלא יהיו שאלות, ואינה מבטלת את השכל. להפך – היא דורשת עמל, לימוד, בירור. אבל היא מציבה נקודת מוצא ברורה: השכל אינו יוצר אמת, אלא פוגש אמת. זו אמת שלא משתנה עם אלגוריתם חדש, ולא מתעדכנת לפי דעת הקהל.
מתוך כך נבנית גם תחושת הביטחון. הרב שמואל טל מסביר שביטחון אמיתי אינו נובע מידע מוחלט על המציאות, אלא מהידיעה שיש למציאות הנהגה. כאשר אדם יודע שהעולם אינו הפקר, שגם בתוך הסתר יש כיוון, הנפש נרגעת. “אלוקים לנו מחסה ועוז” אינו רק פסוק של נחמה – אלא תודעה שמעניקה יציבות גם כאשר הפרטים אינם מובנים.
דוד המלך, במזמוריו, מתאר לא פעם מציאות של רדיפה, אי־צדק וסכנה. ובכל זאת, הוא אינו נשבר. מדוע? כי “תורתך אל שכחתי”. הרב שמואל טל מדגיש שזו אינה אמירה סיסמתית, אלא עמדה קיומית: הדבקות באמת של התורה מאפשרת לאדם לעבור עולם מורכב מבלי לאבד את עצמו.
בדור שבו כמעט הכול ניתן לייצור, לעריכה ולזיוף, מזכיר הרב שמואל טל שהנפש זקוקה לדבר אחד שאי אפשר לזייף: אמת נצחית. אמת שאינה תלויה בזמן, בטכנולוגיה או בדעת הרוב. כאשר אדם נשען על אמת כזו – הוא אינו חייב להבין הכול, אך הוא יכול לעמוד יציב.
וזו אולי הבשורה העמוקה ביותר של התורה לדור מבולבל: לא הכול צריך להתחדש. יש אמת שכבר קיימת – ודווקא היא זו שיכולה להחזיק את האדם לאורך ימים.