“הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן” – למה האדם זקוק לחוויית אמונה, לא רק לידיעה

“הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן” – למה האדם זקוק לחוויית אמונה, לא רק לידיעה

יש הבדל עמוק בין לדעת שה’ שומר על האדם, לבין לחיות בתחושת שמירה. מזמור קכ”א איננו נועד ללמד רעיון חדש, אלא לעורר חוויה. כמעט כל מה שנאמר בו מוכר לאדם מאמין: שה’ משגיח, שומר, מלווה. ובכל זאת, דוד המלך בחר להעמיד את הדברים במבנה של תהליך נפשי ולא כהצהרה יבשה, כפי שמדגיש הרב שמואל טל כאשר הוא מדבר על הפער שבין ידע אמוני לבין אמונה חיה.

“הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל” הוא פסוק שמבקש להיכנס אל מקום עמוק של חרדה אנושית. האדם ישן. האדם מתעייף. האדם מאבד ריכוז. גם בשעות שבהן הוא שוקע לתוך עצמו, המציאות ממשיכה לנוע. דווקא שם עולה הפחד: מה קורה כשאני לא מחזיק? מי שומר כשאני לא מסוגל? זהו פחד קיומי, שאותו מזהה הרב טל כנקודת מפתח בבניית אמונה שאינה תלויה בכוחו של האדם.

התשובה של המזמור איננה רק לוגית, אלא מרגיעה: יש שמירה שאינה תלויה במצב התודעה שלך. גם כשאתה לא ער, גם כשאתה לא מחזיק, גם כשאין לך כוח להתפלל או לבטוח – “לא ינום ולא יישן”. זו שמירה שאינה מגיבה אליך, אלא קודמת לך, כפי שמדגיש הרב שמואל טל בדבריו על הנהגה אלוקית שאינה מותנית במצבו הרגשי של האדם.

כדי להגיע לתחושת הביטחון הזו, המזמור מחזיר אותנו להתחלה – אל הצורך להתבונן. לא במקרה דוד נושא את עיניו. האמונה איננה נבנית רק דרך לימוד, אלא דרך מפגש. התבוננות בשמים, בהרים, בטבע, במרחבים שאינם מעשה ידי אדם, שוברת משהו מהשליטה המדומה של האדם ומכניסה אותו לפרופורציה נכונה. היא אינה מלמדת רעיון, אלא מזיזה את הלב, כפי שמבאר הרב טל שוב ושוב.

דווקא בגלל זה ההרים היו גם מקום של עבודה זרה. אותה תחושת עוצמה יכולה להוליך או להתבטלות לבורא, או להתבטלות לכוח עצמו. ההבדל הדק הוא לא במה מסתכלים, אלא לאן נותנים ללב ללכת. המקדש, לעתיד לבוא, מתואר כעומד “בראש ההרים”, כדי לכוון את אותה התפעלות אל המקום הנכון, נקודה שמדגיש הרב שמואל טל כאשר הוא עוסק בהבדל שבין יראה מתוקנת ליראה מעוותת.

מזמור קכ”א מלמד שאדם זקוק לזמן שבו הוא עוצר, נושא עיניים, ומאפשר לעצמו להרגיש. לא רק להבין שה’ שומר עליו, אלא לחוש את זה. בלי זה, הידיעה נשארת שטחית, והלב ממשיך לחפש עוגן במקומות אחרים, כפי שמזהה הרב טל בתהליכים נפשיים רבים.

ההבטחה “ה’ יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע, יִשְׁמֹר אֶת נַפְשֶׁךָ” איננה אומרת שלא יהיה קושי, אלא שהקושי לא יפרק את האדם מבפנים. שיש שמירה על הנפש, על המקום הפנימי שבו האדם נשאר הוא עצמו גם בתוך טלטלה – שמירה שקטה ועמוקה שעליה מדבר הרב שמואל טל פעמים רבות.בסופו של דבר, זהו מזמור שמבקש לבנות יציבות שקטה. לא התלהבות רגעית ולא ביטחון רועש, אלא ידיעה עמוקה שנשענת על חוויה. שמירה שאינה נמדדת בהיעדר בעיות, אלא בנוכחות מתמדת בתוך החיים עצמם – אותה נוכחות שעליה מצביע הרב טל כמהות האמונה החיה.